מבחן השרירים בודק את השינוי האנרגטי בגוף על ידי בדיקת מתח/טונוס (חזק/חלש) של שרירים שונים בגוף בתגובה להפעלת לחץ קל על השריר. בשיטת IPEC משתמשים לרוב בשריר הזרוע, שנמצא כנוח וכמתאים ביותר.

שיטה זו מאפשרת הערכה מלאה לגבי מצב בריאותו, הפיזית והנפשית, של המטופל, הגורמים השונים למצבו, ודרכי הטיפול המועדפות. כמו כן ניתן לקבל אינדיקציות מהימנות לגבי מידת הצלחתם של הטיפולים שבוצע.

הבודק נעזר בקודים שונים, המקובלים על כלל הקינסיולוגים, ומתבטאים בנקודות שונות בגוף (נקודות רפלקס). השימוש בקודים אלה מאפשר קבלת מידע באופן מהיר ומיידי, לגבי מצבם של האיברים השונים בגוף, מצב הנוזלים בגוף, קיומם של פולשנים , מצב זרימת האנרגיות השונות ועוד.

השימוש במבחן שרירים מצריך נייטרליות ואובייקטיביות מצד המטפל . יכולת הנבנית מהכשרה איכותית ואימון מתמשך.
ד"ר George Goodhart, כירופרקטור, הציג לראשונה את מבחן השרירים בשנות השישים של המאה העשרים, ובעקבותיו הופיעו מטפלים מתחומים שונים , כירופרקטורים, רופאים סיניים, הומיאופתים ופסיכולוגים אשר הרחיבו את היריעה היישומית של כלי זה, ופיתחו שיטות טיפול כאייפק, מח אחד, מגע בריאות ועוד.

בשנים האחרונות ניכרת האצה מתמדת בשימוש במבחן השרירים. יותר ויותר מטפלים משתמשים בשיטה זו, מאחר שהם מזהים את הפוטנציאל הרב הגלום בה.

מבחן השרירים מהווה כלי אבחון מרכזי בשיטת IPEC. כל החלטה שנלקחת בתהליך הטיפולי מתבססת על מבחן השרירים .