המאמר פורסם באתר של אורי קניג בקישור הזה.

בכל מפגש עם מטופלים אני מוצאת שהדמיון המודרך הוא כלי חזק המרפא באופן עמוק חלקים חשוכים וכואבים, גם אצל מטופלים מנותקים רגשית שקשה להם להביע רגשות, לשחרר שליטה ולהיפתח לתחושות במהלך הטיפול.
דמיון מודרך הוא טכניקה אחת מבין רבים שניתן להשתמש אחרי שלב האבחון בתחילת הטיפול. העוצמה של הטכניקה מתבטא בכך שהמטופל מקבל אנרגיה שהיא זמינה לו לפרק ולשחרר חסימות משלבים מאד מוקדמים של ההתפתחות, שלא נגישים ברמת ההבנה והידע, ועל כך אפרט בהמשך.

תהליך הטיפול בדמיון מודרך מתחיל עם הרפיה עמוקה של הגוף והנחיה לנשום ולאפשר לתודעה להיפתח ולהתרחב. תוך כדי ההנחיה אני בודקת על איזה חלקים בגוף לשים את הדגש בהרפיה: ראש, גוף, צד ימין, צד שמאל וכו. לאחר מכן, אני שואלת את הגוף אם מותר להתחיל להיכנס לאזורים שמעוררים את הכאב / הטראומה, השלב שעד אליו התרחשה הנסיגה הרגשית.
אני בודקת היכן להתחיל את הכניסה לפי שלבי ההתפתחות: טרום הפריה, הפריה, עוברות ולפי השבועות, לידה, חודשים ראשונים או שלבי ילדות אחרים, ולשם אני מכוונת את הדמיון המודרך. אני מנחה את המטופל לדמיין לדוגמה, עובר ובודקת ממש את השלבים בשבועות. לאחר מכן, להתקרב אליו לאט לאט, לראות, להיות איתו, ללטף, לגעת, לערסל וכו’.
ההנחיה תלויה במטופל כמה החוויה רחוקה ממנו והוא זקוק לזמן כדי להיות ולחוות את התחושות מתוך עצמו ולא מתוך התבוננות.

בטכניקה הזו, יש מידע רב שהופך להיות נגיש והגוף משחרר את ההגנות שנבנו אל מול הכאב. עוד לא ניתקלתי במטופל שלא חווה, הרגיש או ראה, את החוויה.
כאשר ניכנסים לאזור הכאב, אני בודקת מה נכון לעשות שם: להרגיע, לתת אהבה, מגע, לדבר עם העובר, התינוק, ואולי, רק להיות ולחזק את העובדה שאני במרכז, חשוב ואהוב. למעשה דרך הדמיון משלימים חלקים אנרגטיים שנדחקו מהצרכים האותנטיים בשל מצוקה שהתרחשה אצל המטופל / העובר שלעיתים עברה מהאם והפכה לאמונה של העובר. בדמיון המודרך אפשר לגלות דרך ההנחיה מה חש העובר ולמה הוא זקוק.

באמצעות מקרים מתוך הקליניקה אני יכולה להמחיש את האפקט של הדמיון המודרך ועל כך ארחיב:

מקרה 1
טיפול בילד בן 5 בשם יובל שהגיע בגלל שאובחן על הספקטרום (בפוסט הקודם הרחבתי בנושא).
בתחילת הטיפול שיחקנו בקוביות ובדיקה במבחן שריר העלתה שיובל כרגע נסוג, והוא היה עובר בן 8 שבועות. ביקשתי מיובל שיבחר תמונה ממטריצת התמונות והוא בחר תמונה של אמא אבא וילד .
האימא התבקשה לרשום מסקנות ואסוציאציות .
לאחר מכן עלה במבחן שריר שיובל רוצה דמיון מודרך. הופתעתי על הכיוון, אבל סמכתי על מבחן שריר שיכוון את הטיפול לדיוק. החלטתי להציע ליובל לשכב על מזרון. (בטיפול שבו יש ילד בקליניקה פיזית אני מוסיפה מזרון כדי לאפשר למקום להרגיש יותר נעים ורך ולאפשר לילד להתכרבל אצל ההורה). יובל שכב וכיסיתי אותו בשמיכה והצעתי לו לנוח ולהירגע ולדמיין חיות כמו ג’ירפה ופיל. יובל שאל אותי פתאום מה בא קודם פרפר או גולם. אמרתי לו שזו שאלה מצוינת והבנתי שהוא מאותת ללכת למצב של יציאה של פרפר מהגולם, סוג של לידה ויציאה מהגולם שלו ששימש כהגנה מפני העולם. הצעתי לו שיכסה את כולו בשמיכה וידמיין עצמו כמו גולם. הנחתי אותו להרגיש שהמקום נעים ובטוח, ומתי שירגיש מוכן, יוכל להתחיל לצאת מחוץ לשמיכה. ולאט לאט הוא התחיל למשוך עצמו מחוץ לשמיכה, בכוחות עצמו. היה ברור, שהוא גורם לעצמו לצאת, לא נמשך ולא נדחף, בקצב שלו. נתתי לו ברקע, הנחיה מעצימה על הדרך והכוח שבה הוא בוחר לצאת.
כאשר יצא החוצה, אימו החזיקה אותו וחיבקה אותו עם היציאה מתוך השמיכה, עטפה את כולו כאילו נולד מחדש. החוויה, לצאת ולפעול מתוך כוח פנימי משלו מחזקת תחושה של שליטה עם הפעלת כל הגוף לשם היציאה, זאת בשונה מהפסיביות והחולשה שהפגין לרוב. בסוף הטיפול בבדיקה של מבחן שריר הוא היה בן שנה. כלומר, האנרגיה שקיבל בטיפול, אפשרה לו ליצור רצף עצמי מחובר וזורם לגיל שנה.
בעוד האימא ואני מתרגשות מהתהליך יובל פשוט ביקש לשחק בפאזל, כי מה שיותר ברור עבור ילד הוא שיש משחקים ולהמשיך לשחק ולפעול מתוך הסקרנות הטבעית שלו.
בדיעבד, זה היה הטיפול האחרון ביובל, כיוון שאחריו הוא לא ביקש להגיע יותר לפי מבחן השריר שלו. ומתוך דיווח של האימא הוא ממש נפתח להתנסויות ולשלבים נוספים בהתפתחות שלו, והשתחרר כמו פרפר לעולם.

מקרה 2
מטופלת נוספת בשם מיכל (שם בדוי) שהגיעה לטיפול בשל עודף משקל משמעותי, בת ,33 נשואה עם 3 ילדים. עברה מספר טיפולים, ובטיפול ה – 8 בפתק הטיפולי עלו צרכים ראשונים, ובמחסומים שהיא חוותה עלתה המילה הקרבה. דיברנו הרבה בטיפולים על תחושת חוסר האונים שהיא חשה מול בן זוגה והוריה.
גם בטיפול הזה מיכל כוסתה בעוד היא שוכבת על המזרון והתחלנו את ההרפיה, ואת הדמיון משלב היותה עובר קטן והגענו במהלכו לעובר גדול המתכונן ליציאה לשלב הלידה. גם פה הנחתי אותה לאורך התהליך לבחור שהיא מתקדמת לצאת, ולהראות לה את אלמנט הכוח והחוזק שלה בדרך היציאה. כדי לשנות את חווית הקורבן שהיא סוחבת על עצמה דרך השריון של המשקל. תחושת הקורבן שליוותה אותה הייתה של אימה שהרגישה שהיא עוד לא מוכנה לשלב של ההורות והיא קורבן של נסיבות, התחתנה בגיל מוקדם כדי לצאת מבית הוריה אבל לא הייתה בשלה לחוויית האימהות.
בנוסף אפשרנו לה לחוות את המפגש עם אביה של מיכל, שלא היה בלידה ואמה הרגישה לבד ובודדה. הוספנו אותו כדי להשלים את האנרגיה החסרה, שאפשרה למיכל להירגע אחרי שלב הלידה והיציאה לעולם עם הורים נוכחים ואוהבים, כאשר היא במרכז החוויה.
בסוף התהליך מיכל היתה עייפה מאד והרגישה את עוצמת החוויה של לבחור לצאת מתוך כוח ועוצמה, מוקפת אהבה, ובמרכז החוויה.

לעיתים בטיפולים המטופל ייבחר להישאר בשלב העוברות ולא יחווה יציאה החוצה של לידה.
ישנם מצבים שבו המטופל מכוון לשלב ינקותי או כל שלב אחר בהתפתחות שבו היתה הדחקה של כאב וצורך שנמנע .
העוצמה של אייפק היא ביכולת לבדוק אחרי הדמיון מודרך להיכן הגיע המטופל וכמה גדילה התרחשה בעקבות הטיפול.

מקרה 3
טכניקה נוספת שאיתה אני עובדת וגם היא קשורה למטופלת שעליה רשמתי בפוסט הקודם עם רוני שהיא בת 11 ואובחנה בגיל שנה וחצי עם אוטיזם.
בטיפול עם רוני לרוב אני עובדת עם ההורים, שאותם אני מנחה לדמיין את רוני בשלבים שונים של ההתפתחות לפי מבחן שריר. כיוון שהאנרגיה של ההורה יכולה להזין את האנרגיה של הילד גם אם הוא מבצע את הדמיון עבור הילד.
לרוב בהנחיה מסוג שכזה, אני בודקת מה הצורך של הילד שחסר לו ואני מבקשת מההורה להתחבר לצרכים הללו.
כיוון שהמטופל נמצא עמוק בתוך החוויה הוא מתחבר בקלות יחסית לאנרגיה של הילד ורואה אותו בנוכחות מלאה של הוויה שקשה לתפוס ולהנכיח דרך דיבור או הבנה קוגניטיבית. לרוב ההורה פוגש את הילד באופן פתוח ומתחבר לקושי של הילד ללא שיפוט, רואה את החוויה ומרגיש אותה.
התייחסות של מטופלים שחוזרת על עצמה, היא שהם ראו את הילדים שלהם והתבלבלו בינם ובין עצמם ולא ידעו לרגע את מי הם מדמיינים.
לא במקרה, אנחנו מדחיקים את הכאב שלנו ומסרבים לראות את המציאות של ילדנו, כי זה מעלה כאב שאותו אנו מכחישים. מפה, קל להורה להתחבר לקושי של הילד כיוון שהוא זיהה את המקום שהיה אצלו שלא קיבל מענה והתייחסות, ומבין כי הצורך של הילד הוא לגיטימי.